סקלרה חשופה – הפטריגיום מוסר והסקלרה נותרת חשופה.

סגירה פשוטה –  הסגירה מבוצעת באמצעות תפרים נספגים על מנת לסגור את הפער שנותר בלחמית.

השתלת רקמה – כוללת השתלת רקמה אוטולוגית (עצמית- נלקחת מהמטופל עצמו ובכך פוחת הסיכון לדחיית השתל). שתלי הרקמה ממוקמים מעל הפגם בלחמית ומוצמדים עם דבק פיברין או תפרים.  בהשוואה לטכניקות סקלרה חשופה או סגירה פשוטה הוכח כי השתלה אוטולוגית מביאה לשיעור נמוך משמעותית של הפטריגיום ובהתאמה גם פחות ניתוחי תיקון בהמשך.

הסרת פטריגיום בלייזר

נעשה שימוש ב – Fematosecond לייזר לחיתוך שתל הלחמית לצורך ההשתלה העצמית. השימוש בלייזר נבדק בקרב רופאים מומחים ומנוסים אל מול רופאים בעלי פחות ניסיון ניתוחי. בהשוואה לקבוצת הרופאים המנוסים, משך הניתוח ואי הנוחות לאחר הניתוח היו דומים לנתונים שהתקבלו בשימוש בלייזר. לעומת זאת , בקרב הרופאים המתלמדים תוצאות הלייזר היו משמעותית טובות יותר, ונמצאו שיעורי הישנות וסיבוכים נמוכים יותר.

חשוב לציין כי בקרב כל הקבוצות ניכר שיפור ברמת האסטיגמציה לאחר הניתוח, וככל הנראה מדובר ביתרון העיקרי של שימוש בלייזר בניתוח פטריגיום כאשר מבוצע על ידי מנתח מיומן ובטכניקות ניתוחיות המפחיתות הישנות המצב.

לאחר הניתוח המטופל צפוי לחוש אי נוחות ואודם בעין לכמה ימים ותידרש הקלה בכאב. הרופא המטפל ירשום טיפות עיניים (אנטיביוטיקה וסטרואידים) בהן חשוב להקפיד להשתמש בתקופה שלאחר הניתוח ובהתאם להנחיות. כמו כן חשוב להגיע לבדיקות במעקב , בהן יכול הרופא לעקוב אחר ריפוי הפצע הניתוחי ולזהות סיבוכים בשלב מוקדם אם קיימים. יש להימנע מפעילות מאומצת במשך כשבוע לאחר הפרוצדורה. זמני ההחלמה משתנים בין אדם לאדם , ובדרך כלל החלמה מלאה מושגת כעבור כחודש במידה ואין סיבוכים.

לאחר הניתוח העפעפיים עשויים להיות נפוחים אך הנפיחות תרד בהדרגה. יכולים להופיע אדמומיות בעיניים, גירוי, יובש ותחושת גוף זר בעין למשך מספר שבועות לאחר ההליך. כמו כן ייתכן שיהיה צורך בהתאמת משקפיים חדשים. עדשת מגע יכולה לסייע עם חוסר הנוחות לאחר הניתוח ,והיא תוסר על ידי הרופא בבדיקות המעקב. חשוב להקפיד לא לשפשף את העיניים , להימנע מג'קוזי, סאונה או מקורות מים שונים, הימנעות מאיפור עיניים במשך 24 שעות לפחות ובהמשך להקפיד על שימוש באיפור בתוקף.

מהם הסיכונים של ניתח להסרת פטריגיום ?

הסיכון העיקרי והשכיח ביותר של ניתוח להסרת פטריגיום הוא הישנות. סיבוך נוסף יכול להיות עלייה בלחץ התוך עייני עקב השפעת התרופות הניתנות לאחר הניתוח, אך מדובר בסיבוך הפיך ובר טיפול. בהתאם להליך הריפוי, עלולה להישאר צלקת קבועה על הקרנית או היווצרות עיוות (אסטיגמציה) שיכולה לפגוע בראייה.