הישנות — כלומר פטריגיום שחוזר וגדל מחדש אחרי שהוסר — היא הסיבוך המרכזי של ניתוח פטריגיום, ולא סיבוך נדיר. זו הסיבה שבחירת הטכניקה הניתוחית ובחירת המנתח משמעותיות כל כך: המטרה אינה רק להסיר את הרקמה, אלא לשקם את פני העין כך שהסיכוי שהיא תחזור יהיה נמוך ככל האפשר.

מדוע פטריגיום חוזר?

פטריגיום אינו רק "עודף רקמה" שניתן לחתוך ולסיים. מדובר ברקמה פעילה, ובאזור הגדילה נותרים תאים בעלי פוטנציאל לצמוח מחדש. כאשר הגירוי שיצר את הפטריגיום מלכתחילה נמשך — חשיפה לקרינת UV, רוח, אבק ויובש — התהליך עלול להתחדש. לכן ההגנה מהשמש אחרי הניתוח אינה המלצה שולית אלא חלק מהטיפול עצמו.

מה מגביר את הסיכון להישנות

מספר גורמים מוכרים קשורים בסיכון גבוה יותר: המשך חשיפה סביבתית מוגברת ללא הגנה; פטריגיום גדול, אדום ומלא בכלי דם, המעיד על פעילות רבה יותר של הרקמה; גיל צעיר יחסית בעת הניתוח; וכן שימוש בשיטה ניתוחית ישנה שבה מסירים את הפטריגיום ומשאירים את הסקלרה — לובן העין — חשופה.

הטכניקה שמפחיתה הישנות: שתל עצמי מהלחמית

הגישה המקובלת כיום אינה מסתפקת בכריתה. לאחר הסרת הפטריגיום, האזור החשוף מכוסה בשתל דק של לחמית בריאה הנלקח מעינו של המטופל עצמו, ומוצמד בדבק רקמתי במקום בתפרים. עצם החלפת הרקמה החולה ברקמה בריאה היא גורם מרכזי בשמירה על שיעור הישנות נמוך, והשימוש בדבק במקום תפרים מפחית כאב, דלקת וזמן החלמה.

איור בארבעה שלבים של ניתוח פטריגיום עם שתל לחמית: שלב 1 — הסרת הפטריגיום, מסירים את הרקמה מהקרנית; שלב 2 — לקיחת שתל לחמית מאזור בריא של העין; שלב 3 — הדבקת השתל בדבק רקמתי, לרוב ללא תפרים; שלב 4 — החלמה עם שיעור הישנות נמוך.

במקרים המוגדרים בסיכון גבוה יותר להישנות ניתן לשלב אמצעים נוספים, כגון מיטומיצין C, שנועדו להפחית צמיחה מחודשת של הרקמה. ההחלטה על כך מתקבלת באופן פרטני, בהתאם למאפייני הפטריגיום ולמצב המטופל.

מה אפשר לעשות אחרי הניתוח

החלק שבשליטת המטופל חשוב לא פחות. הגנה עקבית מהשמש באמצעות משקפי שמש עם סינון UV, הימנעות משפשוף העין, שימוש בטיפות כפי שנרשמו והתרחקות מסביבה מאובקת בתקופת ההחלמה — כל אלה תומכים בתוצאה לאורך זמן. מעקב אצל הרופא המנתח בחודשים הראשונים מאפשר לזהות סימנים מוקדמים של הישנות ולטפל בהם מוקדם.

אם הפטריגיום חזר

פטריגיום חוזר ניתן לניתוח נוסף, אך זהו ניתוח מורכב יותר: באזור קיימת רקמת צלקת, והאנטומיה המקומית שונה מזו של ניתוח ראשון. במצב כזה יש חשיבות רבה להערכה של מנתח קרנית מנוסה, שיבחר את הטכניקה המתאימה — לרוב שתל לחמית, ולעיתים בשילוב אמצעים נוספים — ויסביר את הציפיות הריאליות מהניתוח.

הקשר בין ניסיון המנתח לתוצאה

ניתוח פטריגיום הוא ניתוח עדין, ותוצאותיו — ובראשן שיעור ההישנות והתוצאה האסתטית — תלויות במידה רבה בטכניקה ובניסיון. גם ההבחנה בין פטריגיום למצבים אחרים על לובן העין, כמו פינגוואקולה, חשובה לתכנון נכון. לכן, ובמיוחד כשמדובר בפטריגיום חוזר, כדאי להתייעץ עם מנתח המתמחה בקרנית.

שאלות נפוצות

למה פטריגיום חוזר אחרי ניתוח?
הישנות נובעת מכך שתאים פעילים שנותרו באזור הניתוח ממשיכים לגדול, לרוב בהשפעת אותם גורמים שיצרו את הפטריגיום מלכתחילה — בעיקר חשיפה מתמשכת לקרינת UV, לרוח ולאבק. גם שיטת הניתוח משפיעה: כריתה שמשאירה את הסקלרה חשופה קשורה בשיעור הישנות גבוה יותר מאשר כריתה בשילוב שתל לחמית.
מה מפחית את הסיכון שהפטריגיום יחזור?
שני גורמים מרכזיים: טכניקה ניתוחית והתנהגות אחרי הניתוח. כיסוי האזור בשתל עצמי מהלחמית — במקום להשאיר סקלרה חשופה — מפחית את ההישנות באופן משמעותי, ובמקרים בסיכון גבוה ניתן להוסיף חומרים כמו מיטומיצין C. מצד המטופל, הגנה עקבית מהשמש היא מהצעדים החשובים לאורך זמן.
מתי בדרך כלל מופיעה הישנות?
כאשר פטריגיום חוזר, הדבר קורה לרוב בחודשים הראשונים שאחרי הניתוח, בתקופה שבה הרקמה עדיין בתהליך ריפוי. מעקב אצל הרופא המנתח בתקופה זו מאפשר לזהות סימנים מוקדמים ולטפל בהם בזמן.
האם אפשר לנתח שוב פטריגיום חוזר?
כן. ניתוח חוזר אפשרי, אך הוא מורכב יותר מהניתוח הראשון בשל רקמת צלקת באזור. במקרים כאלה חשובה במיוחד הערכה של מנתח קרנית מנוסה, שיתאים את הטכניקה — לרוב שתל לחמית, ולעיתים בשילוב אמצעים נוספים — למצב הספציפי.
האם הישנות אומרת שהניתוח נכשל?
לא בהכרח. הישנות היא סיבוך מוכר של הניתוח ולא בהכרח עדות לטעות. היא מושפעת משילוב של טכניקה, מאפייני הרקמה של המטופל וחשיפה סביבתית מתמשכת. הצעד הנכון הוא הערכה מחודשת ותכנון טיפול מותאם.

יש לכם שאלה על פטריגיום? רוצים חוות דעת של מומחה?

חייגו: 058-644-5151 שלחו וואטסאפ