פינגוואקולה (Pinguecula) היא גדילה שפירה על לובן העין, ואחד הממצאים הנפוצים שמתבלבלים איתם כשמדובר בפטריגיום. השניים נראים דומים במבט ראשון, שניהם קשורים לחשיפה לשמש — אך מבחינה רפואית מדובר בשני מצבים שונים, עם השלכות שונות על הראייה ועל הטיפול.

מהי פינגוואקולה?

פינגוואקולה היא הצטברות מקומית של רקמה על הלחמית, הקרום המכסה את לובן העין. היא מופיעה לרוב כגוש או כתם צהבהב, מעט מורם, בדרך כלל בצד הקרוב לאף ולעיתים בצד החיצוני. השינוי הצהבהב נובע משינויים ברקמת החיבור של הלחמית בעקבות חשיפה מצטברת לקרינה אולטרה-סגולה, לרוח ולאבק.

ההבדל המרכזי מפטריגיום

ההבחנה החשובה ביותר היא שאלה אחת: האם הרקמה חודרת אל הקרנית? פינגוואקולה נשארת על הלחמית ואינה עולה על הקרנית. פטריגיום, לעומתה, מתקדם אל הקרנית — החלון השקוף בחזית העין — ולכן עלול לעוות את עקמומיותה, לגרום לאסטיגמציה ולפגוע בראייה. זהו ההבדל שמסביר מדוע פטריגיום נשקל לניתוח בתדירות גבוהה יותר.

איור השוואה בין פינגוואקולה — גדילה צהבהבה על הלחמית שאינה חודרת אל הקרנית — לבין פטריגיום (תבלול), רקמה משולשת החודרת אל הקרנית ועלולה לפגוע בראייה.

התסמינים

במקרים רבים פינגוואקולה אינה גורמת לתסמינים כלל ומתגלה במקרה. כאשר יש תסמינים הם כוללים בדרך כלל תחושת יובש, גירוי, אודם מקומי ותחושת גוף זר. לעיתים הרקמה עלולה להתדלק ולהיות אדומה ונפוחה יותר — מצב הנקרא פינגוואקוליטיס — לרוב בעקבות חשיפה לשמש, לרוח או לאבק.

הגורמים

גורמי הסיכון דומים לאלה של פטריגיום: חשיפה מצטברת לקרינת UV היא המרכזי שבהם, ולצידה רוח, אבק, עשן ואוויר יבש. לכן פינגוואקולה שכיחה יותר אצל אנשים שמבלים שעות רבות בחוץ ובאקלים חם ושטוף שמש.

אבחון

האבחון נעשה בבדיקה של רופא עיניים במנורת סדק. בבדיקה זו ניתן לקבוע בבירור אם הרקמה נשארת על הלחמית או חוצה אל הקרנית — ההבחנה שקובעת אם מדובר בפינגוואקולה או בתבלול, ומכוונת את ההמלצה הטיפולית.

טיפול

ברוב המקרים הטיפול שמרני ומכוון להקלה על התסמינים: טיפות לחות נגד יובש וגירוי, והגנה מהשמש באמצעות משקפי שמש עם סינון UV. בתקופות של דלקת ניתן לעיתים להשתמש בטיפות נוגדות דלקת לפרק זמן קצר, לפי הנחיית הרופא. הסרה כירורגית נשקלת במקרים של גירוי מתמשך שאינו מגיב לטיפול, דלקות חוזרות או הפרעה אסתטית משמעותית.

מתי להיבדק

כדאי לפנות לרופא עיניים כאשר מופיעה גדילה חדשה על לובן העין, כאשר גדילה קיימת משנה את גודלה או צבעה, כאשר יש אודם או גירוי מתמשכים, וכמובן כאשר חל שינוי בראייה. בדיקה מאפשרת להבחין בין פינגוואקולה לפטריגיום ולעקוב אחר התקדמות אפשרית.

שאלות נפוצות

מה ההבדל בין פינגוואקולה לפטריגיום?
ההבדל המרכזי הוא מעורבות הקרנית. פינגוואקולה היא גדילה צהבהבה שנשארת על הלחמית — לובן העין — ואינה חודרת אל הקרנית. פטריגיום (תבלול) הוא רקמה בצורת משולש או כנף שחודרת אל הקרנית, ולכן עלולה לגרום לאסטיגמציה ולפגיעה בראייה.
האם פינגוואקולה הופכת לפטריגיום?
מדובר בשני מצבים נפרדים, אם כי הם חולקים גורמי סיכון דומים — בעיקר חשיפה לקרינת UV, לרוח ולאבק. פינגוואקולה אינה בהכרח שלב מקדים של פטריגיום, ולרוב היא נשארת יציבה. מכיוון שההבחנה ביניהם משפיעה על ההמלצה, היא נעשית בבדיקת רופא עיניים.
האם פינגוואקולה מסוכנת?
פינגוואקולה היא ממצא שפיר. במרבית המקרים היא אינה פוגעת בראייה, משום שאינה מערבת את הקרנית. עיקר ההפרעה שהיא גורמת הוא תחושתי — יובש וגירוי — או אסתטי.
איך מטפלים בפינגוואקולה?
הטיפול הוא לרוב שמרני: טיפות לחות להקלה על יובש וגירוי, והגנה מהשמש ומגורמים סביבתיים. בתקופות של דלקת מקומית (פינגוואקוליטיס) הרופא עשוי לרשום טיפות נוגדות דלקת לפרק זמן קצר.
האם צריך לנתח פינגוואקולה?
לרוב לא. הסרה כירורגית נשקלת במקרים שבהם יש גירוי מתמשך שאינו מגיב לטיפול שמרני, דלקות חוזרות, או כשהמראה מטריד את המטופל. ההחלטה מתקבלת באופן פרטני לאחר בדיקה.

יש לכם שאלה על פטריגיום? רוצים חוות דעת של מומחה?

חייגו: 058-644-5151 שלחו וואטסאפ