תבלול בעין

תבלול הוא השם העברי היומיומי למצב שברפואה נקרא פטריגיום. רבים מהמטופלים מחפשים מידע דווקא במילה "תבלול", ולכן חשוב להבהיר מראש: אין מדובר בשני מצבים שונים אלא באותו מצב בדיוק — גדילה של רקמת חיבור וכלי דם המתחילה בלחמית, הקרום המכסה את לובן העין, ועשויה להתקדם אל הקרנית, החלון השקוף שבחזית העין.

מהו תבלול ואיך הוא נראה?

תבלול מופיע לרוב כגדילה בשרנית בצורת משולש או כנף, שמתחילה בדרך כלל בזווית הפנימית של העין — הצד הקרוב לאף — ומתקדמת לאט לכיוון האישון. צבעו נוטה לוורדרד, ולעיתים ניתן להבחין בכלי דם קטנים בתוכו. בשלב מוקדם הוא עשוי להיות קטן ולא להפריע כלל, וככל שהוא מתקדם הוא נעשה בולט יותר וגם מורגש יותר.

התסמינים של תבלול בעין

התסמינים הנפוצים כוללים תחושת יובש, אודם, גירוי, דמעת ותחושה של גוף זר בעין — כאילו נכנס גרגר חול. חלק מהאנשים אינם חשים דבר ומגלים את התבלול רק במראה או בבדיקת עיניים שגרתית. כאשר הגדילה מגיעה אל הקרנית היא עלולה לשטח או לעוות את עקמומיותה, וכך להוביל לאסטיגמציה ולטשטוש בראייה.

מה גורם לתבלול?

הגורם המרכזי הוא חשיפה מצטברת לקרינה אולטרה-סגולה (UV). לכך מצטרפים גורמים סביבתיים כמו רוח, אבק ואוויר יבש. מסיבה זו תבלול שכיח יותר אצל אנשים שמבלים זמן רב בחוץ ובאזורים חמים, שטופי שמש ויבשים — ובכללם ישראל. הרכבת משקפי שמש עם הגנה מפני UV וכובע רחב שוליים היא מהדרכים היעילות להפחתת הסיכון.

תבלול, פינגוואקולה ומצבים דומים

לא כל גדילה על לובן העין היא תבלול. מצב נפוץ נוסף הוא פינגוואקולה — גדילה צהבהבה על הלחמית שאינה חודרת אל הקרנית. ההבחנה בין השניים חשובה, משום שהיא משפיעה על ההמלצה הטיפולית, והיא נעשית בבדיקת רופא עיניים.

איך מאבחנים תבלול?

האבחון פשוט יחסית: רופא עיניים בוחן את פני השטח של העין באמצעות מנורת סדק — מיקרוסקופ ייעודי — ומעריך את מיקום הגדילה, את גודלה ואת מידת התקדמותה אל הקרנית. במקרים מתקדמים ניתן להוסיף מדידות של הקרנית כדי להעריך את השפעת התבלול על הראייה.

אפשרויות הטיפול

במקרים קלים הטיפול הוא שמרני: טיפות לחות וטיפות נוגדות דלקת מקלות על היובש והגירוי. הן אינן מסירות את התבלול, אך משפרות את התחושה. ניתוח נשקל כאשר הגדילה מתקדמת אל מרכז הקרנית, פוגעת בראייה, גורמת לאי נוחות מתמשכת שאינה מגיבה לטיפול שמרני, או מטרידה מבחינה אסתטית.

הגישה המקובלת כיום היא כריתה בשילוב שתל עצמי מהלחמית, המוצמד בדבק רקמתי ולרוב ללא תפרים. שיטה זו מחליפה את הרקמה החולה ברקמה בריאה ומפחיתה באופן משמעותי את הסיכון להישנות בהשוואה לשיטות ישנות יותר.

מתי לפנות לרופא

כדאי להיבדק כאשר הגדילה משנה את גודלה או מראה, כאשר הגירוי או האודם אינם חולפים, וכאשר חלים שינויים בראייה. אבחון מוקדם מאפשר לעקוב אחר ההתקדמות ולתכנן טיפול בזמן — לפני שהתבלול מגיע לאזור המרכזי של הקרנית ומותיר צלקת.